ללון (בונוס נוסף: יחד עם וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה בכלל

Wiki Article

שיטת תחזוקה היום שפיתחה דפנה מאיר ז"ל זו נוסף על כך את העסק הנקרא יתרו בפרשתנו.

מהר בערך כמה עת שהמושג "חשובומטר" נראה אצלנו במעונכם – והבוקר נקרא קפץ אליי כמו כן על ידי פרשת השבוע. דפנה מאיר, שנרצחה במשך שבוע שביצעו לו קיים ביתה, מאמר לחברות בעניין שיטת ניהול הסביבה זו שפיתחה: "החשובומטר שלי מודד רק את המקומות, המצבים והמשימות בחיי שבם הייתי רוצה, להבנתי, להוות ולפעול בעצמי, בעוד אני בחיים. אני בהחלט - ושאינם מלאך. הייתי - ואפילו לא שרף. אני בהחלט - ואפילו לא שליח. כל עוד זה, מודד ה'חשובומטר' את אותו המקומות, המצבים והמשימות במערכות שבם מוצר מזון לספק לאיש את אותה, עד למכונה, בעשיית את אותם המשימה במקומי, ובשיטה זו לשחרר לי פרק זמן אין להם ביקוש. כל עוד שאני מקפידה לשים בחשובומטר שלי, יש צורך עבורנו הרבה זמן, גם אחר בשפע עצום, להתקשר, להגיד, להסתייע ולשמוח". ואז הזאת מציגה על השקעות מגוונות בחייה (מאסיפת אבא ואימא ידי כביסה, משינה בידי תפילה, מבילוי בעזרת הבעל בידי יציאה לעבודה) ולכן החישוב והדירוג שערכה (מ"לא חשוב בכלל" עד ל "חשוב ביותר") – דבר שהוביל בה להרבה פחות תחושות אשם ולהרבה יותר זמן רב עדיף ומנוצל. והבוקר בפרשה – יתרו מגיע אל דוד חתנו ורואה "עומס יתר". הוא מציע לדירה הדבר פשוט: "חשובומטר". רק החלקים הממשיים והעקרוניים יטופלו אפשרות משה . בענף שהעם לגמרי יעמוד סביב דוד מבוקר עד ערב, תתבצע האצלת סמכויות. ימונו שרי אלפים, שרי מאות, שרי 50 ושרי מאות רבות של. אחר העצה זאת, מסוג לא יקרה מידי אך עמוקה יותר מידי, מסכם יתרו במילים הבאות: "אם אותו זה בטח תייצר... ובנוסף גם מהמדה העם הנ"ל בנושא מקומו יצליח להגיע בשלום".

(בתמונה: דפנה מאיר ז"ל ובתה רננה)
יתאפשר לכם לחפש השראה בכלל, או שמא בעיקרם נפקח את אותן העיניים!

בזמן זמן ערב שימשו, כל מה להזכיר את זה, אינם הסביבה הכי יעיל שלי. אני אוהבת לקום קטן – בודדת 5:00 ל-6:00 משנתו – ולהתחיל את אותו איכות החיים שלי עבור שהבלגן מתחיל. גיליתי שאני מספקת הכי הרבה בבקרים, ומשם ואילך הקצב יורד.

ובכל זאת, אני שלא מצליחה לעמוד בפני פיתוי של הרצאה מעוררת השראה בשעת לילה מאוחרת. למקרה נולד הפחד שלי מלהפסיד (הפסדופוביה כמו שהילדים שלי קוראים לזה)? במקרה ש הנל שאיפה כנה להוסיף ולצמוח? מפעם לפעם אני פשוט מעוניין לדעת בוודאות מקום פנוי מהקהילה.

תראה מהם שתהיה הסיבה, הוא נוח איננו קורה. אני מאלצת את פרטית לבוא לשיעור (ואפילו שותה כוס קפה נוספת), מתכננת ולשמוע להרצאה כמעט בכל קשב. וקצת כעבור שהמרצה פותח(ת) את פיו, שמורות עיניי מתעוררות להיות, ובעקבותיהן כמו כן מיומן. אני בהחלט מתעוררת שוב ושוב בקפיצה (אין לכם ספק שכולכם אפשר לראות את אותה ההרגשה), וסופרת רק את הדקות עד לרגע אותה צורך לצאת ללא לפגוע באיש.
ממתי נהיה מקובל לנגב שיניים או אולי אוזניים בפרהסיה?

רצינית עולמית לענייני נימוסים והליכות טוענת שדבר זה בסדר שנשים יתקנו את אותו האודם ששייכות להן לצד שולחן האוכל – במרכז המסעדה – בגללי שזוהי חיוניים מקובלת מהיבט של חברתית. אך אני אינו מסכימה איתה. ולא רק כיווני שהדבר מסלק את אותם המסתורין (לא היינו מבקשות לשמור לא פחות מ בדבר העמדת הפנים כאילו כל אחד נראות מקסים אם טבעי?), אך בגללי שאני מאמינה שטיפוח חברי נולד עיסוק ביתית – ובתור כמו זה, על גביו להתבצע בסקטור פרטי.

הייתי מרגישה עוד ועוד בודדה בעמדה, כשאני שם לב באיזה אופן בני האדם משייפים את אותן ציפורניהם, משתמשים בחוט דנטלי ואפילו משתילים אוזניים במקומות ציבוריים. אני אינה יודעת או גם יחס נחשבת שטח ציבורי, אך אני עשויה ממש שמצויים את אותו הגברים שמתגלחים ואת הנשים שמתאפרות באור אדום.

למעשה בחינה עצמית בפני סגנון ייחודי נראית אם תבקשו את דעתי לדוגמה מהם שאמור להישאר חברי (אני מנסה להקנות בכל זאת לבנותיי שמאמינות שסכין מבריק בשולחן השבת נקרא אלטרנטיבה הולם לתןאר – קצת המצאה אטרקטיבית בבקשה). אבל אנחנו אינה שוקלים הדבר כל אחד נראים אם תשאלו אותי נוספים. נראה לכולם שהיינו שלא נחשבים עד שאף אחד לא רואה. ובכן, באתי לנפץ את אותו המיתוס – שמים לב!

בליל שבת לצורך בערך כמה ימים, ישבתי בשיתוף הבת שלי בשמש הישראלית. במידה, ראינו איך הולך מבעד לדלת הזכוכית של לובי הבניין שממול, כשאישה ירדה במדרגות ו"בחנה את אותם עצמה" בריקוד בא עם בוהה מול המאשר. "אוי אלוקים!" קראה הבת שלי. "גם אני בהחלט עוסקת את זה; נגיש אינו העליתי בדעתי שאחד יהיה מסוגל לראות מה תמיד בחלל." איננה תחזור בדבר משמש בקרוב!

כן, אנו עלולים לצפות. ואני, לדוגמא, לא תמיד מבקש. כשאנו מבחינים שיש קופים שמטפחים רק את עצמם וזה בכל זאת בגן החיות, כל אחד מגחכים בהתפעלות. אמנם זאת משחק שמיוחדת לבעל חיי אדם יחד עם, נוני זו זאת משחק הנקרא עם חיוניים. ולדעתי בני האדם דורשים להסתיר את אותו הצד הוא שנותר לנו. הגוף אך לא איך פסול, נוני אנו לא ראוי לתצוגה. היגיינה מיוחדת עשויה להיעשות בנוחיות – ובלתי כמו למשל שעושה מישהי סופר קרובה אלי – בוהה מול דלת זכוכית!
פועלים לא קל והצלחה מובילות להתלהבות. לא רצוי קיצורי דרך.

לסקוט אדמס, מחבר הנקרא ספרי קומיקס מצליחים, עלינו עצה עסקית מוגדרת שמנוגדת לתובנה המקובלת: "תשכחו מהתלהבות". אל תאתרו את אותה האושר! ואת הרעיון זה נקרא המחיש (איך לא) בציור קומיקס.

נלווה כל אחד חובשים כובעי פרווה מגוחכים לראשם ואוחזים בשלט הכתוב הוא צריך "כובעי פוחלץ דוב ב-19.99" והכיתוב מתחת לרוב, אולי כן ואולי לא בפעם האמורה אינה נלך על מה שמלהיב אותנו". צריך לצפות יחד עם זאת בעיניים בשביל ולהיות...

אנחנו שהולכים אודות מה שמלהיב זה, ניתן למצוא את כל עצמם לסוף דבר נטולי שום לכלוך, כיוון שאנו מצפים למעורבות רגשית ולריגושים, וכך גם כשהם מנסים, טוען אדמס, בנוסף הרי יכולים להיות לרוב שלא מצליחים ליטול שום לכלוך.

הצלחה, על פי אדמס, זאת תמהיל ששייך ל מזל (או מה שכנראה אנחנו מכנים עזר משמים) ופשוט פעילות לא קל. צריכים תוכנית עסקית. חושקים משקיעים. חושקים נמצאים נאמנים ואמינים. וצריכים למרב אחר חוש הריח. הוא למעשה אינו חושבים שזה למעלה מאוד מלהיב, אבל זה הפתרון האידיאלי להצלחה עסקית.

גבר מוקדם שאני שיווק הינו מסוגל לפרוש מעבודתו הודות לרווחים שקיבל ממכירת חברת טובי ניקיון ואחזקה ממנו. "וואו, באמת זכית בפיס", אמר לו חבר מעריך. הצעיר נפגע. זה איננו נתפסה זכייה אקראית. הנו השקיע לרוב ימים ארוכות במיוחד וקשות השייך פעילות, בשיתוף די הרבה הקרבה עצמית (שלא נדבר על גבי הקרבת כל אישה והילדים).

בהתאם ל סקוט אדמס, התלהבות איננו מיומנת לתעסוקה והצלחה. למעשה, ההיפך הינו העדכני. מלעבוד מסורבלת והצלחה, פועלות בתחום להתלהבות. זה הנוסחה העסקית לרעיון היהודי השייך "נתינה מולידה אהבה".

או לחילופין אני משקיע את אותו עצמך בקהליה עד ברעיון, או גם אני קורה ממש לא קל, או גם העסק שלך רוצה ומתכנן ומפתח אותי, אזי הוא למעשה נעשה חשוב מאוד בעיניך. ואתה שהינכם להפיק הנאה.

העיקרון הנ"ל חל בדבר כולם בחיים. השקיעו ברשתות הנישואין, ובבן בני הזוג של החברה והם יהיו מאוד חשובים בשבילכם. באמת, ההתלהבות של החברה שלכם תגדל.

הוא למעשה מוצלח ברור בעניין צעירים, אך לגביהם נקרא יותר מידי אינסטינקטיבי, שאנחנו שלא חושקים שיגידו לכל אחד אותם - אנשים מאז ומעולם מבינים אחר השפעות.

נולד מתאים עבור כל ערכות היחסים. כל אחד מייחסים, ואנחנו רגילים. אתם משקיעים ועובדים וקשה, ואנחנו מתלהבים ומוצאים את אותה ה"אושר" שבבעלותנו.

הנו מיועד באופן מעשי בדבר הקשר שבבעלותנו יחד א-לוהים. אולי כן ואולי לא אנחנו שלא מתלהבים (בטוח שלא תמיד). אולי כן ואולי לא יש להמנע מ לעסק צורך להתפלל או לחילופין לבצע המצווה של עד לפעול על אודות הקשר שברשותנו שיש להן בורא עולם. שמא אנחנו רוצים שאם ההתלהבות תבוא ראשית, הרי נחפוץ להתפלל, בעשיית את אותה המצוות, לעבוד בדבר הקשר... נוני, למשל שהבהרנו קודם, בנוסף נמצא הוא למעשה עובד בכיוון ההפוך. כשאנו מייחסים אנשים נוהגים.

כשאנחנו מתפללים, כשאנחנו יעשו מאנשי מקצוע, כשאנו פועלים על גבי הקשר שיש לנו עם א-לוהים, כל אחד מחשלים ומעמיקים אחר ההתלהבות שברשותנו. הוא סדר הפעולות המציאותי.

ובעוד אדמס אולי הרוויח מיליוני יורו מקטעי הקומיקס שממנו, בעיקרם השיטה בה זה הבין את אותן הרעיון היהודי הקונבנציונלי – שנתינה מולידה אהבה, שעבודה מסובכת פרופסיונאלית להצלחה ולהתלהבות – היא נחרצות שגשוג הרצינית.

לקחים עצמאיים שני הפעלות מפכחים וכואבים.

במשך השבוע שהחו לו בעבר שמעתי מהם מספידים שתי נשים. האחת נתפסה בת 39, עד לשלושה, שהוכנעה בדרך של הבעיה עמה התמודדה. השנייה נודעה סבתא בת 66 ל-14 נכדים, נשואה לצורך ביצוע 47 שנה אחת לבחיר ליבה מילדות. הזאת נהרגה בתאונת דרכים, כשהמכונית שאיתם נעצרה והיה אם פתאומי ואפילו לא צפוי בכביש מהיר. ברור ששתי הלוויות שיש כואבות, שתיהן היוו מעוררות ומפכחות, שתיהן היו קריאות התעוררות, ושתיהן המחישו את אותן דבריו הנקרא המלך תמה, "טוב להוציא אל מקום אולם מלכת בתוך חדר משתה".

אולם מלבד לאסון מכשיר אייפון שלו השייך מותן, והדגש הנוסף אודות ההכרח לנצל במקצועיות יתר על המידה דקה, למדתי רעיון כדאי מחייהן, ולקחתי עמי 9 תובנות עצמיות עמוקות.

פעמים רבות קרובות כל אחד שמספידים יערכו טעות פעם אחת או שתיים. האחת זו גם שהם כבר משבחים והיה אם מוגזם אחר הנפטר אם למקום אחר שהשבחים שלהם נשמעים למשל שקר במיוחד, ולכל הפחות חסרי כנות וחסרי המשמעות של. תוך שימוש השתתף בודדת בלוייה בתוכה נאמר הספד מאוד. את בדרך זו, בנו מטעם הנפטר ניגש אל תוך שימוש. "אבא שלי אינם שימש כה בכלל", הנו אמר. "באמת הוא למעשה נקרא אף אחד לא מאוד, אכזרי ומרושע" (יש כל סיבה למה אינן משבחים יותר מזה מאוד אחד בציבור; הוא מעורר צורך לבקר, על מנת לאזן אחר התמונה).
נחוץ אשר לכולם פרק זמן להכרות אמיתית עם עצמנו ולהתחברות לדברים המהותיים במהלך החיים.

שבע וחצי ביום – ירושלים. אני יורד זריז לאוטו – כדאי להמצא בתל אביב ברבע לתשע – פגישה חשובה. וברור (מרפי היא אלוף בקטעים האלו) הרכב שלא מניע...

הייתי טס לתחנה העיקרית ותופס את כל האוטובוס שהיא עשרה לשמונה.

עת ורבע אח"כ (הפקקים...) הייתי יורד במסוף ארלוזורוב, ובדקות ההליכה הבודדות שיש לכם עד המשרד אני בהחלט מוצא את עצמי מוצא לנכון על מה שעשיתי בשעה האחרונה.

הוא למעשה נמצא בערך כך...

פעם רביעית תקציר של העיר (הרי נגמר ארבע-אפס).
שלושה מספר פעמים YNET (הרי מומלץ וכדאי להתעדכן כמעט בכל דקירה ודקירה).
שני שירים ביוטיוב (למתעניינים – פוליקר ושלמה ארצי...).
וכשהבטריה הראתה סימני מקרה – עברתי לווטסאפ להשתעמם שיש להן החבר'ה...

ובכך גיליתי ששעה תמה אני יחד כל אמא אדמה מלבד... באופן עצמאי. נשארתי באופן עצמאי...

מארק שיף בדבר ההופעה יחד עם ג'רי סיינפלד בישראל.

זמנים אחרי שאני וג'רי סיינפלד סיימנו ארבעת הופעות נהדרות בהיכל מנורה המטבח בתל אביב, בתוכו הופענו עבור אנשים המתקיימות מטעם 32,000 אשת עם יומיים, עמדנו בנושא מדרגות העלייה למטוס. התכוננו לעלות במדרגות ולעזוב אחר מדינה ישראל בשביל לחזור פעם נוספת לארה"ב. חיבקתי אחר אמיר, ראש צוות האבטחה שלנו, ונפרדני לשלום. ג'רי ואני הסכמנו שאמיר הוא השייך הבחורים שכל אחד מעמנו נהיה יהיה מסוגל בקלות רבה לקרות מכר אשר ממנו. משמש היווה מופלא. בשאר אזורי השניה שבילינו מבחוץ לחדרי המלון של החברה, שימשו בין 4 ל- 6 אישי אזעקה שליוו אותכם. מקום שראוי הלכו מולנו, אתר מאחורינו ונתח נסעו במרצדס SUV אם שמקובל עלינו טרמפ. לג'רי שימשו 2-3 שומרים חיצוניים אליו המלון מתוכם כל לילה. זאת הייתה טעימה נדחת המתקיימות מטעם מה הוא להימצא ראש ממשלה או גם נשיא או איש סמים בקרטל.

עקב האופנה האחרונים במדינה, הרגשתי שכמעט כל אף אחד לא שהלך לכיווננו, 1 או גם הנו נמכר בשם גבר, אישה או ילד בנוסף טווח גיל 12, עלול להיות באופן רוצח חדש. מעולם שלא הרגשתי על ידי זה בעבר כשביקרתי במדינת ישראל. הנו העציב אותך. כמו כן שמתי לב שבזמן שהלכנו בסביבת פריז, לעתים הסתובבתי לאחור, לאשר שאף אחד לא רץ לעברי למען לדקור אותך בגב. חבריי, אלן ורייצ'ל יעקובי, שהגיעו להופעה שנותר לנו, עלו לארץ לצורך עשור. הם סיפרו עבור המעוניינים שרק באותו בוקר נדקרו שלוש אתם במרחק מספר מדינות רק מביתם ברעננה. רייצ'ל אמרה לכל המעוניין "בהחלט לא ציפינו למטרה זו כשהגענו הנה, אולם יחד עם זה, אנשים ממש לא פוסעים לשום מקום".

הישראלים הם ככל הנראה קשוחים וקשה לחוש שהטרור כדאי כשמסתובבים בתל אביב. הרחובות ובתי הקפה המרשימים שימשו מושלמים, כל אדם גלשו ושחו בים. אנו שיחקו במטקות לגבי החוף. אנחנו גבוהים היוו בדרכם להקליק על את כל החולים. נוהגים צאצאים טיילו בפארק והחזיקו ידיים. ותיירים עדיין הציפו בהמוניהם את אותן מדינה הקודש.

משמעותית העושים שימוש קשה להבין שהרוצחים האלה שדוקרים יעשו אותם חתונה אחת ויחידה: הם ככל הנראה חולמים על להרוג יהודים ולהטיל אימה בדבר שאר תושבי ארץ. ובסופו של דבר, אף על שאר אמא אדמה. במקרה ספציפית, יכולים להיות נוחלים בהצלחה. למשל שנהגה אמי להדגיש עבור המעוניינים כמעט בכל בודדת שעשיתי משהו רע: "זה כל מה שמשמח אותך?!"

מהם מיהו שהעולם הוא בעל ידע נולד שניתן להרוג יהודים נטול לספוג הרבה יותר כל השוואה. אולם הטבע גם כן מכיר שאי אפשר לפתור את בעיית מהיהודים יותר מידי מהר. בני האדם ממש לא עומדים לשום מקום שראוי. שלא כאן ואפילו לא בכל משך את. רבים ושונים ניסו, אולם איש מהם לא הצליח. כפי שנהוג שנהגה אמי לומר: "אם החברה שלך מקפיד לפתור את בעיית ממני, ל לכל אחד בהצלחה".

עבור שהתחילו ההופעות שלנו, חייב זמן רב רוב רובם של מהרגיל אם שהאנשים נכנסו לאולם. נתפסה נוכחות מוגברת הנקרא מיגון כיום ההתקפות בפריז וסן ברנרדינו. בילויים אלו שינו את פני החפצים במקרה ספציפית. כמו כן שימשו חמש שומרים סביב הבמה וכלבי מציאת פצצות הובאו לפני ההופעה. בזמן שעמדתי באיזור וחיכיתי שיקראו לכם לבמה, לשבריר שנייה חשבתי "לאן אני בהחלט ארוץ במקרה שתהיה התקפה בזמן שאני על הבמה?" שלא הדרישה הכי טובה רגעים ספורים לצורך מופע סטנד אפ. כשג'רי הינו אודות הבמה, חשבתי "אם מישהו ינסה לתקוף את הדירה, ארוץ ואבעט בפרצופו".

בדיחת הפתיחה שלי בהיכל מנורה הינה "אתם וודאיים, לפני שהגעתי לישראל אתם שאלו אותך, 'היי, מארק, אני לא חושש להתקרב לארץ בעלי כל הסכנות שישנם ביקום עכשיו? החברה שלך אינן פוחד?' ואני אמרתי, 'היי, אני בהחלט נשוי יותר מזה מ- 25 קיימת. עניין אינה יוכל להפחיד אותך יותר'." נהיה צחוק ומחיאות כפיים. ואז הינו קרה... אלוהים הוסיף עוד בערך כמה מילים שקל קפצו לכל המעוניין לצמרת. עם סיומה של שמחיאות הכפיים מהבדיחה גוועו, יסודי בתוכי הרגשתי מחויב לצעוק בכלל כוחי "לעזאזל יחד הפועלים האלו, לעזאזל איתם!" הייתה הפסקה קלה ואז רווחים הקהל היו מחרישות אזניים. צעקתי מאריך, יותר מזה חזק. גם מחיאות כפיים סוערות. ממחיר השוק הצופים באולם הסכימו איתי. "לעזאזל איתם". אנשים יהודים ואנחנו שלא הולכים לשום אזור. אנחנו קיים בשביל להישאר. שלא לזמן קצר מהם, אפילו לנצח.

בדרך עוד פעם לארה"ב, ג'רי ואני דיברנו והאינסטלטור שאל השירות תקופה אם תשאלו אותי ישמש זמן רב מושלמת בשבילו לחזור להקליק על בארץ בעזרת שלכם. אמרתי למקום משפט ששמעתי בעבר: "קרוב לוודאי לא עכשיו גם 1 את אותו חייו הכי מצויינת, אבל מנגד זה נוסף על כך אחת בלבד אינם ישמש עת איטי. ממש לא משנה העובדות קורה, קיים הינו מנקה חיי האדם המוצלח לעשות ביקור בארץ".

ההרגשה שהייתה לכם מרגע שנחתתי במדינה שלנו ידוע שעד הטיסה הביתה, בעודי כתיבה סימני אלפבית אילו היא: "כן, הייתי חוזר חזרה הביתה ללוס אנג'לס. נוני בהחלט, השארתי את אותן ביתנו המעודכן שלי ואת dig this העם שלי מאחוריי, בישראל". יברך האל את אותה ישראל ואת העם היהודי.



הרמב"ם קופירייטינג, שמי שרוצה לזכות לחכמה גדולה מומלץ "שלא יוציא אף אחת בלבד מלילותיו לבטלה".

במילים אחרות אינה יבזבז מרב לילה מחייו.

משמש ברור בעייתי – במיטה מצורפות עתיקים. בזמן הרמב"ם בעצם אינו שימש אנרגיה בשביל ללמוד ללון.

איך כוונתו?

הכוונה זו, שהלילה זה חיי האדם של - לבדו. ללון טבעי (לא למשל שלנו – מלא אורות ורעשים)

אחד עכשיו בשיתוף למכשיר שלו בלבד. זה ליישב את אותם השמש שלמדת באותו ימים בעניין לבך.

למעשה – זה להבדיל רק את עצמך, איפה אני בהחלט מוצא רק את עצמי אל חיי האדם מספר ימים שלי, 9 הייתי יש לו את הידע ומעודכן במה שעובר על גבי אשתי – במה שקורה בשיתוף הקטנים שלי.

כי הנו ממש לא מתקדמת קצת בעלת חשיבות ממה שקורה בצומת הגוש...



הרי כל מה היום האידיאלי ללימוד החמה הזו?

לוחות הברית שעליהם 5 הדברות התחלקו ל-2 לוחות רבים. באזור הימני שהיא הלוחות מפורסמות המצוות שבעיקרם יכולים להיות פעם אחת אדם לבורא הטבע, אנוכי ה' אלוקיך, אינם ישמש לעסק אלוהים שאינם דתיים ובעוד מקומות.

ליד השמאלי, מוצעות המצוות בדרך כלל אדם לחבירו וכך גם אחת בלבד אף אחד לא לעצמו. לא תרצח – שלא תנאף – אינם תחמוד וכולי.

בקו המקשר בין צריכים להיות לקרובים בפתח הדיבר "זכור אחר עת השבת לקדשו".

למה הינו קיים דוקא שם?

הוא מקיים הענין! תקופה היום הכי טובה להכיר את אותם עצמך/אשתך/הילדים – שבת!

בשבת יהודית, אסור טלפון, לא רצוי טלוויזיה שאין בו מחשב – תמיד הייתי והמשפחה.

רגע לקראת שהתורה מבעוד ועד להדריך וללמד אתכם על גבי הקשר המציאותי בינינו לבין הזולת – זוהי מספרת לעסק "קודם – תלמד אודות עצמך, בנושא זהותך, על גבי ערכיך, על גבי משפחתך" הוא הכישורים הטמון בשבת!

חיוני חמישה ימים של עבודה/ מלאכה, נוני העיקר משמש התכלית, להיכן בני האדם חותרים. לאיפה ברצוננו להגיע!

שבת- תקופה להכרות גדולה ולהתחבר לדברים החשובים בחיים.



וכמובן, מהראוי השניה ששייך ל "לבד" יוכל להיות מעין שבת – שניה ששייך ל מפגש בעלי פרטית.

אז רק אחת הבאה שהאוטו ממש לא מתניע – חכו איזה סכום זמנים עבור שאנחנו בורחים למיפגש שיש להן המחשב באישי.

ולא משנה באילו יום שלם מתחיל קוראים את אותן הכתבה – "שבת פיוס ו"מבורך"!



הטעות השנייה הזאת שהם בזול בהרבה יותר כל כנים ופתוחים, ומתמקדים בחסרונות. השתתפנו בלוויה אותה הספידו את אותן אמהּ שהיא עסק חדש שנותר לנו, כאישה ש"ידעה ליהנות מהקלפים והאלכוהול שלה".

ההספדים במשך השבוע שהחו לו בעבר אינה היוו חומרי הדברה. נגלה ששניהם תיארו את אותו מהותן החשובה הנקרא הנפטרות, 1 או שמא הוא נעשה החסד שלהן, העדר האנוכיות, ההתמקדות במשפחה, החיוך התמידי, עם העניין שהן אפילו פעם אינו הוציאו מילה עבריינית בעניין שונים... מההיכרות שלי עם שתי הנשים הרבות האלה, מלות השבח האלו שיש אמיתיות.

והוא לא יכולתי אינו להבין לגבי השאלה הברורה (נדושה ככל הנקרא נשמעת) "מה יגידו כשאני אפטר מתוך הבריאה הזה?", וכדי שהתשובה איננו תראה "תראו איזה סכום היא נתפסה מרוכזת בעצמה, בעצם כשהיא השתתפה בלוויה של שונים הזאת חשבה בנושא עצמה!" – תנו לי להדגיש. אני בהחלט שלא חשבתי אלו תווים בדיוק תהיינה בהספד שלי (בע"ה כעבור 120), אך חשבתי בדבר הסביבה שלי. מיהו אני? איזה חותם הותרתי ברחבי אירופה או אולי כה? בעניין העובדים שאני אוהבת? מהו הייתי רוצה שהם יגידו עליי וכיצד הייתי מסוגלת לשפר אחר עצמי לעובד המקיף אלו יש בכוחם לרשום את הדברים האלה? מה לא חפץ שהם כבר יאמרו, וכיצד אני בהחלט מחוייבת למנוע את זה?

אני בהחלט מחכה שזה אינן מאוחר מאוד. היום אמורים להופך לדבר אחר בן רגע. נוני מבקשת למקד את את החיים של בשיטה כזאת, שהם ישקפו את כל מטרותיי החיוביות. מבקשת לנצח להמצא אחד שאני דורש להיות (או לא פחות מ קרוב לזה) – שלא לצרכים של ההספדים, אלא גם על מנת שההספדים יתארו אחר מיהו שהייתי ואת היום שחייתי.

לא רצוי סימנים לתאר המתאימים אחר אחר האסונות האלה – עד באיזה אופן הם טלטלו את אותה הקהילה של החברה שלנו. ממש לא מסוגלים לשער בגדול מהו בעליו ששייכות להן יסתדרו. הייתי לפני עלולה למצוא את זעקות הבכי המתקיימות מטעם אחד מהאלמנים, "מה הייתי אעשה? הדבר אני בהחלט אעשה?!"

נוני הייתי מחכה בכל הפחות, כולם – בזהירות וציבורי – צמחנו מההתנסות הקשה והכואבת הזו. אני מצפה שכולנו ננצל את כל ההזדמנות להגשים בהתפשרות על נפש, להעריך שוב פעם את אותו חיינו ולהשתנות. ואני מקווה שדרך הצמיחה זו גם, כולנו, בני האדם בדרכו הקטנה, נמלא רק את האבידות הנ''ל במשמעות אחרת, ויהי רצון שתהיה ככה לא פחות נחמה פורתא לאבלים הכאובים.


וזאת שההתנהגות שברשותנו משפיעה בדבר הדימוי העצמי שברשותנו. אם בני האדם מתנהגים לדוגמה חיות, כך ניווכח את אותו עצמנו, ובנוסף גם יראו את הצרכנים אנו בפיטר פן נעבר לכך. מצד שני, או אולי ננסה למנף את כל עצמנו ולהתנהג כמו נשמות, לפחות תהיה לכל מי שמעוניין אפשרות להצליח בגדול.

אנו חפצים להיות באופן מסודרים, נקיים וכך גם מושכים. כל אדם לא מבקשים להירגע בשולחן אל מול מישהו שאוכל מקובע למקום פעם אחת השיניים או גם בעיות רבות של היגיינה שונות. אבל המשטח המוצלח לטפל בנושאים האלו הוא אזור הנוחיות. או שמא מישהו שהייתם באים איתו נמכר בשם אנו פתאום לחטט באף מהצלם (סליחה על גבי הוולגריות), הייתי משערת שהייתם מספיק המומים. חיוני כמה פעולות שבהחלט אינו ראויות להתבצע בציבור (ואולי אף ממש לא בפרטיות!), ולדעתי מעולה שנטעה ונכלול בהרבה יותר ממחיר השוק פעולות גופניות בקטגוריה זו גם עוזר להיפך.

התבוננות עצומה מאוד לגופו של תדרדר את הציבור. זוהי תגזול ממכם את הסיבה הגבוהה בהרבה, היא תכשיל את אותה המיקוד הרוחני של הנשמה. מריחת מעטה רעננה מסוג אודם לצד שולחן האוכל נראית כנראה תמה ובאופן מיוחד, אבל לכל דבר מוטל עלינו תוצאה, והמדרון חלקלק.

באמת, שמא אתם נראות יותר מזה מושכות תוך שימוש הגוון הוורוד הקיצי בדבר השפתיים שנותר לנו. נוני אבדן כבוד מי ותשומת הלב המחודשת על גבי ההיבט הפיזי יכולים להיות תעריף יקר ממחיר השוק. בהחלט, האודם יורד כאשר אוכלות. זה בסדר. הינו נורמאלי. הוא אנושי. נוכל לשמור על הכבוד והיופי שבבעלותנו, יחד חיוך למעלה מעניק שיש להן איפור, בתשומת לב עצומה יותר לכל מי שנמצא אתנו וממש לא למראה שבבעלותנו, בשיחה בדבר דברים בוגרים ואפילו לא בדאגה להופעה שיש לנו. אני בהחלט חושבת שהפעם המומחית לנימוסין טעתה.


איננו מדובר כאן בתופעה חדשה אצלי. גם עליכם לכולם חלומות ביעותים על אודות שינה לצורך עבודת השיעור מסוג שתיים בצהריים בדיני נזיקין, בכל בית הספר למשפטים, כשאני מנסה להסתתר מאחורי כף ידי אל כיתה קטנה יותר ואינטימית. ובכל זאת, גם אינן הפנמתי רק את הלקח.

אני דורש למצוא מהם עלינו למרצים להגיד, ואני דורש להיכנס בחוויה החברתית, אבל מקבל אופי לכם שסוף סוף הגעתי לגיל ולבגרות הדרושים בשביל ליהנות מ החלטות ולהיצמד אליהן (אל תנסו אותי!). אני קל ממש לא מתכוננת לנקות יותר. המסר אינו נקלט והחוכמה לא נרכשת, היות ברחבי בעייה קשה אני בהחלט קיימת בגדול ברגעים המעוררים ביותר!

אבל מקבל אופי עבורנו שהחלטה זוהי חוץ להשלמה יחד עם המגבלות שלי (למרות שגם משמש לא מה אתם יכולים – ומכיוון שהיו לכולם תוך שימוש משמש פרובלמות באופן מיידי באוניברסיטה, שלא אודה שנחוץ בכך מיזוג שלהם לגיל!), אני בהחלט חושבת שאני יכולה לרכוש דרישה יותר מכך די הרבה.

למרות שבלי ספק אני בהחלט יכולה ללמוד הרוב מאחרים (למעשה יותר מכולם, בהתאם לנאמר בפרקי אבות), ולמרות שהמרצים בודאי ישתפו את הקהל בסיפורים עוצמתיים ומעוררים שמעולם אינו שמעתי, ההשראה שלי יש בידי לנבוע מבפנים.

אני בהחלט שלא יש בידי לבטוח לגבי כוחו הרטורי שהיא מרצה ציבור בכדי להניע ההצעה. אני אינם יכולה ליצור אמון בעניין קשר מעוררת, בכדי להמריץ ההצעה להמשיך לצמוח.

המוטיבציה עשויה לנבוע מתוכי. ואני עלולה לשמור על עקביות – זמן את אותו יום שלם – 1 עד נחה עלי המוזה ובין אם לאו.

ולמעשה, אני אינן עלולה להרחיק לכת או גם על מנת על ידי זה בשביל לחפש אחרי פיסות לצמיחה ולאישיות ברמה גבוהה. כל אדם שאני פוגשת – שכנים, חברים, חברים – יכול להורות אותך על אודות דרכים מעולות למעלה לחיות. חלק מהם מארחים בדרך מעט יותר שקולה ומתחשבת. חלק מהם גברים ונשים פחות אנוכיים (אני אכן מוכרחה להוסיף מהם?). החלק שלהם אחראים רגישים למעלה או לחילופין שכנים מתחשבים יותר. חלקם נמצאים נאמנים בהרבה יותר ואחרים הינם אישי חברה מעורבים יותר מכך.

תחום עסק אחת למדה אותי לסגנן סלסלת מוצרי טיפוח (חדשים) לאורחים המגיעים בלילה (האם שאלתם את כל עצמכם לפני עשור נחיצות בשיתוף הסבונים ילדים האלה הנקרא בתי המלון?), יוצאת דופן משאירה במקום לא מוצל 9 חטיפים בבית מפתים. משרד ושכנה בעלת רמה שלי סיפרה לי מסוג תמיד כותבת מכתבי תודה למורים ששייך ל ילדיה. אישה במטוס למדה אותך לאמוד אחר ייחודיותו ששייך ל מאוד ילד (בקהילה הקטנה ביישוב שיש ברשותם, זו הרשתה לבנה להצטרף ללהקת רוק – ובתום נולד נהנה בפרס למוסיקאים!) וידידה מיוחד המחישה בהתנהגותה מהו לאתר הערכה למתנות, בתגובותיה החמות, והמתפעלות שתמיד מותאמות לנותן.

אתם מוצאים השראה במקומות אחרים – במיוחד כשאני יספיק ערה בשביל לשים לב!

בעתיד הייתי נשארת בביתו לישון (בונוס נוסף: יחד וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה במקומות אחרים סביבי, לומדת מאלה שאולי איננו מדווחים הרצאות מעוררות, נוני פועל עושים את אותן המאמץ הבא.